התמהמהתי בכתיבת יומן הרשת הזה – היומן ה־100, רציתי שיהיה שונה, שיהיה אחר, שיביא גם בשורה חדשה, והתקשיתי. ואז בשיטוט במרשתת גיליתי שמאה הוא "מספר שמח"– מושג מעולם המתמטיקה, שבדרך כלל אין לי מדרך רגל בו, שאלתי אותו לכותרת יומני. מהו מספר שמח ? מספר שחישוב סכום ריבועי הספרות שלו (בבסיס 10) מסתיים במספר 1; במילים אחרות, אם נחבר את סכום ריבועי ספרותיו שוב ושוב נקבל בסופו של דבר 1. הינה החישוב של 100: 0 2 + 0 2 + 1 2 ביומן חגיגי זה אכרוך זה בזה כמה נושאים, השאובים מתח

ליפתא (لفتا) הוא כיום כפר נטוש במבואותיה המערביים של ירושלים, במדרון היורד לנחל שורק, בגובה ממוצע של כ־700 מטר מעל פני הים. יש המזהים את הכפר עם היישוב המקראי "מי נפתוח". מבני היישוב המודרני נבנו ברובם בתקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט ויש מבנה אחד מן התקופה הצלבנית. בכפר חיו ערבים עד תחילת מלחמת העצמאות, ובתחילת דצמבר 1947 קיבלו תושבי הכפר הוראה מהוועד הערבי העליון להתפנות משם. במהלך המלחמה שוכנו בכפר פליטים יהודים, ולאחר המלחמה שוכנו בו עולים חדשים מתימן ומכורדיסטן. "הגאולה

לבנותיי האהובות שהתעופפו להן מן הקן: אחת לברלין הרחוקה, והאחרת לצבא. באחד הימים נכנסתי לבית הקפה השכונתי הוותיק "קפה מאפה" במרכז קריית היובל וצילמתי את התמונה הזאת. אהבתי את בית הקפה הזה, שכן הוא שמר כל השנים על פשטותו. לא התחפש לבית קפה בעיר הגדולה, קפה שכונתי, כבר אמרתי. אהבתי גם את שמו העברי – מעין חרוז פנימי (FE), הרוחות השתנו והוא שינה את אופיו. לרגע חשבתי שאלה מגשי עוגיות מקרון, ואז הבנתי שאלה עוגיות "נשיקות" בשלל גוונים. שמָן הרשמי של "הנשיקות" הוא מִקְצֶפֶת (בצרפתית:

ל אביגיל בתי, עם גיוסך לצה"ל, עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז; מלחמות מעוררות בליבנו קשת של רגשות קשים: פחד וכעס, תסכול וזעם, דאגה ואכזבה, חוסר אונים וייאוש. כדי לשרוד לנוכח מאורעות הימים אנו מגייסים מתוכנו תחושות של כוח ועוצמה, של אחדות ותקווה. מערכת הרגשות הללו הייתה מאז השבעה באוקטובר 2023 למערכת סמלים צבעונית, שמלווה אותנו בכל אשר נלך. וכמו שכבר אמרו רבים לפניי האמירה "כשהתותחים יורים, המוזות שותקות" מוטעית. היוצרים שחיים בקרבנו אחזו במכחול, במברשת

שלמה ארצי הקליט את השיר המרגש "אני נושא עימי" (מילים: יעקב אורלנד, לחן: דוד זהבי) ב־1977, ובעקבותיו הלכו רבים. בחרתי בביצוע של עידן עמדי, אדם מרשים וזמר מצוין. את הדברים שלהלן כתבתי ביום העצמאות תשפ"ג ולא הצלחתי להשלימם. בימים אלה החלטתי לשוב ולכתוב ביומן הרשת שלי. קראתי את דבריי מאז, ונדהמתי עד כמה תחושותיי אז דומות לאלה של היום. בוודאי שמתם לב, שנאלמתי דום. הזמנים המבלבלים, המטרידים, המפחידים שאנו נתונים בהם, סכרו את מעיינות היצירה שלי. הבוקר חשתי שהגיע הזמן לשוב אל הכתיבה