מתקלחים כולם ביחד

שנה חדשה בפתח – שנת תשפ"ה. כמעט שנה חלפה מאז 7 באוקטובר והמילים עדיין מתקשות להתחבר זו לזו כדי לבטא את תחושותיי. ואם אני מנסה לנסח את המערבולת שגועשת בקרבי, הרי אלה חוסר בהירות, חוסר היגיון, חוסר שליטה, חוסר הבנה ואולי גם, אם אני מוכנה להיכנע לרגש הזה, חוסר תקווה. ובכל זאת אני מחליטה לכתוב, לחפש את הבהירות, ההיגיון וההבנה במה שבנינו בארץ הזאת, בחברה הישראלית החזקה רבת הגוונים, המסורות והמנהגים.

בַּמִּקְלַחַת בַּמִּקְלַחַת

מִתְקַלְּחִים כֻּלָּם בְּיַחַד

גַּם גָּדוֹל וְגַם קָטָן

בֵּית הַסֵּפֶר וְהַגַּן

הוֹ, מִקְלַחַת מְשֻׁבַּחַת

טוֹב הָיָה בָּךְ טוֹב לַיֶּלֶד

וְנִפְלָא לַמְּטַפֶּלֶת!

מילים: פניה ברגשטיין

לחן: עממי

השיר מפי שלמה צפריר, בן גבת.

הפזמון הזה (יש עוד כמה בתים) ליווה את ילדותי בגבת. אינני זוכרת כבר את המקלחת הציבורית, אבל את הסיפורים עליה בהחלט כן. מוסד המקלחת הציבורית בקיבוצים היה חלק מן המבנה הקיבוצי. החדרים, בתי המגורים של החברים, היו צרים מלהכיל, ובשל כך היה נוח שהמקלחת משותפת: חלק אחד לגברים, חלק אחד לנשים. המקלחת הייתה גם מקום מפגש חברתי מרכזי, ולכן ברבים מן הקיבוצים הן היום נקודת ציון בשבילי המורשת.

בגבת לפי ספרו של אבא "גבתי דבר גבתית" הייתה עד שנות ה־40 מקלחת אחת לכולם (בין חדר האוכל לחדר הקיטור). "כשהתרחבה שכונת החד־קומתיים מערבה, בנו את 'המקלחת החדשה' – בקרבת חדר הכושר כיום. בשנים הראשונות חוממו המים בתנור שהוסק בעץ. המקלחת פעלה גם אחרי שנוספו שירותים לחדרים סביבה, ובמשך שנים עוד תפקדה כמקלחת עבור דרי הצריפים והקמפ, שהיו ללא שירותים", עמ' 25.

מתוך "פנימי בהחלט: צרור קריקטורות מחיי הקיבוץ", הקריקטוריסט דן גלברט (חבר קיבוץ אלונים), 1955

ולמה דווקא עכשיו לעסוק במקלחת? בחדשות שידרו כתבה על "חידוש" הלינה המשותפת בקיבוצים; בשל מחסור בממ"דים בעמק יזרעאל מצאו עצמם הילדים ישנים במקלט עם חבריהם, ממש כמו אז בימי הלינה המשותפת. בכתבה סיפרה אחראית צוות החירום היישובי בקיבוץ כפר החורש שמשרדהּ מתנהל במבנה ששימש בעבר המקלחת הציבורית של הקיבוץ. נו...

במסגרת עבודת התיעוד שאני עושה ב"סקר אמנות הקיר בישראל" ביד יצחק בן־צבי – מקום של כבוד שמור לתנועה הקיבוצית. גם המקלחת המשותפת זכתה לעיטורים אומנותיים או לאזכורים שלה. הינה כמה מהם;

קיבוץ גבת, המילים: פניה ברגשטיין (מתוך "ניסע אל השדה", 1952), הציור: מיכל אפרת (גבעת חיים מאוחד) – השיר והאיור מעטרים את מבנה המקלחת הראשונה במשק, תחנה בשביל פניה.

המקלחת הראשונה בגבת

קיבוץ געתון, שמוליק כץ, 1998

שמוליק כץ צייר את הציור במלאת חמישים שנה לגעתון, כשהוחלט להפוך את המקלחת המשותפת למוזאון הקיבוץ – רעיון שהגתה רעייתו נעמי כץ.

מסתבר שיש עוד קיבוצים שהפכו את המקלחת הציבורית למוזאון.

המוּכר שבהם הוא "מוזאון המקלחת"המתעד את קיבוץ ניר עוז. את המוזאון יזמה חברת הקיבוץ כרמלה דן, שהיא ונכדתה נויה נרצחו ב־7 באוקטובר 2023.

בקיבוץ נווה אור הקים האמן מוטי אלימלך חבר הקיבוץ את הסטודיו שלו במבנה של המקלחת הציבורית. הינה כמה תצלומים;

ועוד מקלחות ציבוריות שהיו לחלק מן האומנות.

קיבוץ חצרים, זהבה פאול, המועדון לחבר, 2011

האמנית זהבה פאול מספרת בחומר את תולדותיו של הקיבוץ. בתבליט הימני אפשר לראות את המקלחת הראשונה.

קיבוץ גינוסר, יובל לופן, המקלחת הציבורית, 2020

האמן יובל לופן חבר גינוסר תיאר בפסיפס את ההווי במקלחת המשותפת.

המקלחת הציבורית בקיבוץ ארז (כיום בניין משרדים), צילום: נירית שלו־כליפא

את הציור צייר ב־1954 חבר הקיבוץ אליעזר שרף, ציור נועז למדיי...

קיבוץ החותרים, רוני בר־ששת, המקלחת המשותפת, 2023

בקיבוץ החותרים יצר האמן חבר הקיבוץ יצירה מודרנית: ציורו הודפס על אלומיניום ומסביבו הונחה מסגרת אריחי קרמיקה. היצירה, כך נראה, מהדהדת את מגוון שימושיו של הבניין שהיא מעטרת, בניין ששימש בתחילה כמקלחת משותפת וכיום – מרפאה.

המקלחת הציבורית ברמות מנשה, צילום: מיכאל יעקובסון

לאחרונה גם התפרסם יומן הרשת של מיכאל יעקובסון, אדריכל המתעד בתים בכל הארץ, רבים בקיבוצים, ובו הציג את מבנה המקלחת הציבורית שנשתמר בקיבוץ רמות מנשה.

אחת התופעות שרווחה אז – מְספרים – הייתה ההצצה למקלחות הנשים, כפי שאפשר לראות בעבודה של יובל לופן בגינוסר. אז זה אולי התקבל בחיוך, היום זה בלתי נסלח! בחוף מציצים בתל אביב־יפו, החוף שבהשראתו יצר אורי זוהר את סרטו "מציצים" (1972), צייר בשנת 2000 צייר ציורי הקיר רמי מאירי שני צעירים מציצים אל המקלחות. הציור נמחק בשל מחאות של הציבור. ראו "סקר אמנות הקיר בישראל".

ואחתום בלקט, פאה ושכחה – תוספות ליומני רשת קודמים.

בנובמבר 2021 ביומן הרשת "בין שחר לזוהר" עסקתי בשמות שנבחרו למחזורים בקיבוצים. הינה עוד דוגמות;

בקיבוץ שער העמקים שמות המחזורים נכתבו על דגלונים:

בקיבוץ שריד יצרו את סמלי המחזורים במגזרות נייר:

ביוני 2022 ביומן הרשת "שלל צבעים רקמה" סיפרתי על הרקמות שרקמו לרגל ימי ההולדת של ילדיהם ההורים בגני הילדים בקיבוצים – כל קיבוץ והסגנון שלו. הינה עוד כמה דוגמות שהתוודעתי אליהן.

שריד, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף

וביולי 2021 ביומן הרשת "רגליים קטנות" סיפרתי על פיליפ פטי שצעד על כבל שנמתח מעל גיא בן־הינום, בין דרך חברון להר ציון, והצגתי את הדמויות שיצר הפסל הירושלמי ישראל הדני בהשראת פטי והציב בחוצות היוצר. הינה עוד תצלומים מאותו אירוע, והפעם תצלומי צבע מאוסף התצלומים של הצלם דוד חריס השמור בארכיון יד יצחק בן־צבי.

ולוואי שנצליח גם אנו לעבור מעל התהום שאנו חוֹוים ולהגיע לחוף מבטחים: למצוא את השקט והשלווה, הצמיחה המחודשת והיצירה הפורייה. מי ייתן!