בחורף 1973, בטרם המלחמה ולפני נפילת בנו ליאור, כתב המשורר נתן יונתן חבר קיבוץ שריד את השיר "כמו בלדה" הפותח במילים: אם זר קוצים כואב / זה מה שאת אוהבת אלך אל המדבר / ושם אלמד לכאוב השיר אומנם נכתב על אודות אהבה כואבת, מייסרת, לא־מוגשמת, אולם בשל הנסיבות שבהן התפרסם היה לשיר זיכרון אהוב מאוד. האזינו, האחים והאחיות, לחן: גידי קורן. באדיבות ארכיון שער העמקים נזכרתי בשיר הזה כשהתוודעתי אל האומן הנעלם אלכס לוי ואל ציור הקיר שצייר "הגשמה", פרסקו הספון על קיר בניין המסגרייה בקיבוץ ש

שנה חדשה בפתח – שנת תשפ"ה. כמעט שנה חלפה מאז 7 באוקטובר והמילים עדיין מתקשות להתחבר זו לזו כדי לבטא את תחושותיי. ואם אני מנסה לנסח את המערבולת שגועשת בקרבי, הרי אלה חוסר בהירות, חוסר היגיון, חוסר שליטה, חוסר הבנה ואולי גם, אם אני מוכנה להיכנע לרגש הזה, חוסר תקווה. ובכל זאת אני מחליטה לכתוב, לחפש את הבהירות, ההיגיון וההבנה במה שבנינו בארץ הזאת, בחברה הישראלית החזקה רבת הגוונים, המסורות והמנהגים. בַּמִּקְלַחַת בַּמִּקְלַחַת מִתְקַלְּחִים כֻּלָּם בְּיַחַד גַּם גָּדוֹל וְגַם קָטָ