שרשרת הזהב: מסע בעקבות מצבת בורוכוב מקייב לארץ ישראל
עודכן: 3 באוק׳
רחוב בורוכוב המוביל אל ביתי הוא רחוב ארוך שמתפתל בין שיכוניה הוותיקים של שכונת קריית היובל. הרחובות בסביבה – כולם נושאים את שמותיהם של ראשוני הציונות: שמריהו לוין, אהרן דוד גורדון, ארתור הנטקה, ישראל זנגוויל, שפועלם החשוב הולך ומשתכח. מי זוכר היום את דב בר בורוכוב (1881–1917), מאבות הציונות הסוציאליסטית – הוגה הדעות ומַתוֶוה הדרך שלה?
והוא דווקא מונצח ברחבי הארץ:
רחובות בירושלים ובלוד (כשלושים רחובות ברחבי הארץ נושאים את שמו), בית בורוכוב במשמר הנגב
(בחזית פסל בורוכוב הצעיר, יצירתו של מרדכי כפרי), שכונת בורוכוב וקן בורוכוב של הנוער העובד בגבעתיים
לאחרונה כשחיפשתי חומר על מצבה נעלמה במעיין חרוד, נתקלתי בכתבה על גלגוליה של המצבה על קבר בורוכוב. דמותו המרשימה של בורוכוב, גאון צעיר ואיש של מילים, נחשפה בפניי.
דב בר בורוכוב נולד בזולוטונושה באוקראינה ועבר עם משפחתו לעיר הפלך פולטבה. שם בין השאר היה מורהו של יצחק בן־צבי, והשניים התיידדו.
בגיל שמונה החל ללמוד תלמוד ומאז נקשרה נפשו באהבת ארץ ישראל – אליה לא הגיע מעולם.
הוא למד באוניברסיטה גם פילוסופיה, כלכלה וסוציולוגיה ואף השתלם ביידיש, וב־1911 ביושבו בווינה החל לחקור את לשון היידיש וספרותה, ולשם כך אף ערך מסע לגרמניה ואנגליה.
מהפכת 1905 עוררה גל פוגרומים, ופועלי ציון הקימו בפולטבה פלוגה יהודית להגנה. המשטרה החשאית האוֹכְרָנָה גילתה בשנה שלאחר מכן מחסן נשק בחצר ביתו של יצחק בן־צבי (שנעדר אז מהעיר), בני משפחתו נאסרו ונידונו לגלות בסיביר. בעקבות מעצרם נערך חיפוש במערכת "ייברסקאיה ראבוצ'איה כרוניקה" – ביטאון פועלי ציון – ובורוכוב ומזכיר המערכת בוריה ריאפצ'ינסקי נעצרו וישבו בכלא במשך שישה חודשים. חבריו גייסו כסף, שחררוהו בערבות והוא ולובה רעייתו הוברחו לווילנה.
שם המשיך בפעילותו הציבורית; ב־1907 השתתף בין השאר בקונגרס הציוני השמיני בהאג, ובמסגרתו לקח חלק בוועידת היסוד של "הברית העולמית של מפלגות פועלי ציון" (12–14 באוגוסט). לרוסיה לא שב מחשש שייעצר. הוא נקלע לקשיי פרנסה והתפרנס בדוחק מהרצאות.
ב־1909 השתקע בווינה, כיהן כראש הלשכה של פועלי ציון ועסק בכתיבה ובמחקר.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר למילאנו באיטליה, משהבין שיהא עליו להתנתק מפעילותו בווינה, היגר עם רעייתו וילדיו לארצות הברית.
בעקבות מהפכת פברואר ברוסיה ב־1917 שב לבדו לרוסיה כדי לאחד את שורות פועלי ציון. במהלך מסעו, הרחק ממשפחתו וממפלגתו, חלה בדלקת ריאות, נפטר ונקבר בקייב.
אלמנתו לובה וילדיו דוד ושושנה שנשארו בארה"ב, עלו ארצה ב־1925.
ב־1963 הועלו עצמותיו ארצה ונטמנו בבית העלמין בכינרת לצד הוגי הדעות הסוציאליסטיים משה הס, נחמן סירקין וברל כצנלסון.
קבורתו המחודשת באדמת ארץ ישראל עוררה פולמוס בדבר המצבה הישנה שהייתה מוצבת על קברו בקייב. חברי הוועדה הציבורית, שבה היו מיוצגים כל הזרמים של תנועת העבודה בישראל, פָסלו את המצבה הישנה; הפסל משה ציפר והאדריכל אריה שרון קבעו שצורתהּ אינה מתאימה לאופי בית הקברות בכינרת, ואחרים גילו "התנכרות לכתובות החרותות בגוף המצבה ב [...] יידיש", על המשמר, 4 בנובמבר 1964
בסופו של דבר את המצבה החדשה עיצב הפסל משה ציפר.
משה ציפר התמחה בעיצוב מצבות ואנדרטאות בארץ ישראל. הינה כמה מהן; בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב עיצב את המצבות של ראובן ואסתר רובין (1974) ושל אליהו גולומב (1946); הדיוקנאות של אהרן אתקין (גבע, 1942) וחיים ארלוזרוב (תל אביב, שנות השלושים); השבעה (אזור, 1960); ניצנים (1954); נתניה (1960) וגבע (1953).
רוב התצלומים הם מתוך סקר אמנות הקיר בישראל. מצבת הקבר של משפחת רובין: ד"ר אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי, האנדרטה בגבע: מיכאל יעקובסון.
את המצבה הישנה שהובאה מקברו של דב בר בורוכוב בקייב הבטיחו להציג במוזאון העבודה העתיד לקום, ואכן לימים היא הוצבה באפעל, על המדשאה הסמוכה ליד טבנקין – המכון לחקר הקיבוץ. מיהרתי למקום וצילמתי אותה מכל צדדיה. את הכתובות בעברית, שהן תרגום הכתובות ביידיש על ארבע פאות המצבה, כך למדתי, תרגם זלמן שז"ר.
שרשרת הזהב (די גאָלדענע קייט) – הוא מושג מעולם התרבות היהודית המבטא את חשיבות רצף הדורות של העם, העברת לפיד התרבות והמורשת מדור לדור, מבלי לנתק את השרשרת. במרקסיזם הקלאסי מושג ה"שרשרת" – משמעו הפוך: השרשרת היא סמל לעבדות ולדיכוי ויש לנתק אותה, כך האמינו.
והינה בורוכוב ראה את התהליך באופן אחר: הוא סבר שאין הפועל היהודי צריך לבחור בין הלאום שלו לבין המהפכה הסוציאליסטית. הוא הצביע על כך שבגולה ליהודים יש "תנאי ייצור" פגומים, שהרי הם מנותקים מהאדמה ומהתעשייה הכבדה, וכדי שיגיעו למימוש הקומוניזם כראוי, עליהם לחיות בטריטוריה משלהם – בארץ ישראל. הוא הוסיף שתנאי הכרחי לתחיית העם היא השליטה בשפתו. אומנם הוא כתב את זה, כנראה, ביידיש, אבל הבלשנית שבי התעוררה...
לסיום, ב־29 במארס 1989 נחנך באפעל גן פסלים של אומנים החיים בקיבוצים. מקבץ מרשים של פסלים הנסתר מן העין. מומלץ לבקר שם. הינה כמה מהפסלים;
ועוד
לאחרונה גיליתי שכלי העבודה של אראלה (הורביץ), המאיירת ויוצרת המגזרות מקיבוץ נתיב הל"ה, מוצגים ביד טבנקין. עוד מידע על זה הוספתי לרשומה שבה סיפרתי על מגזרות נייר ועץ בקיבוצים.
על חבל דק, מופע המחווה שהוצג השנה בירושלים לכבוד האמן פיליפ פטי, שהילך על חבל מעל גיא בן הינום בשנת 1987. עדכנתי את דבריי עליו ברשומה רגליים קטנות.
תגובות
אשכולות של בננות הרעפתם עליי בעקבות הרשומה רק הבננה העברית. תודה🍌🍌🍌🍌🍌
מירון איזקסון ידידי המשורר הכתיר את הבננה במשפט מנצח: אכן פרי שיודע להתכופף ולנצח!!!
האומנית דניאלה מלר שיתפה אותי בציור מקסים של אחיה האומן רפאל ד. מיימון, גרסה נוספת לבננה העברית.🍌
ומפי ארנון שוהם הגבתי למדתי שניסו בעבר לגדל בגבת בננות, נטעו חלקה ניסיונית קטנה, אך הניסוי לא צלח. היה זה בסוף שנות השישים או תחילת השבעים. ארנון חושב שהסיבה היא האדמה הגירית במקום. למרות הכישלון במשך שנים רבות נקראה החלקה "חלקת הבננות", עד שרכז הבנייה הפך את האזור למזבלה...🍌
בסביבות 1925, משפחת ונוס הטמפלרית, בעלי הנגרייה בשרונה במטע הבננות שלהם
שי פרקש שלח את התצלום הזה וציין שהטמפלרים גידלו בננות מצפון לשרונה בסמוך לירקון (היום אזור הרחובות יהודה המכבי ובני דן).🍌
הבננה בימי הצנע
על פרי הבננה בימי הצנע סיפרה יעל וולף־פורטוגז: הבננה אהובה עליי במיוחד כשהיא בשלה ויש לה טעם של ליקר בננות. בילדותי בשכונת עולים שורדי שואה בנס ציונה, שיכון עמידר, נהג הירקן ברטו לשמור לאמא בעבורי בננות בשלות במיוחד מאחורי הדלפק. טעם ריגושי.🍌
וחגית ויזל הוסיפה שהשלג שירד בדצמבר 1950 עשה שמות ביבול הבננות בארץ וכיוון שאחיה התינוק ״לא הסכים לאכול כלום חוץ מ־בננות", כדברי אימה, היה על האֵם להשיג בננות והיא החליפה בסתר אשכול בננות בתבנית ביצים או בכד חלב מהמשק החקלאי של המשפחה במושב. כך כנראה הייתה האם ל"סוחרת בננות בשוק השחור".🍌
גם יעל ניר פלנגן זוכרת את השלג שפגע ביבול הבננות, אבל את השלג אינה זוכרת, היא הייתה אז רכה בשנים.🍌
על העבודה במטעי הבננות
האומן דן לבני, בן קיבוץ מעוז חיים סיפר: "בשנות ה־40 אבא שלי עבד במטע הבננות. לפתע הגיח נער בדואי משבט זנאתי וקטף אשכול בננות. אבא תפס אותו ביד, ומיד הוכה בנבוט על הראש ונפל שותת דם. המכֶה היה רפע זנאתי שרכב על סוסתו. אחרי 4 שעות מצאו אותו חברי הקיבוץ מתבוסס בדמו והוא שכב חודשיים בבית חולים העמק בעפולה".🍌
חווה גלעוז מאשדות יעקב מאוחד: "לגיוסים במטעי הבננות יצאנו רק בנות. עם תחילת העבודה היינו פושטות את החולצות ונשכבות על עלי הבננה להשתזף. אחת הבנות הייתה ״שומרת״ ומזהירה אותנו כש'המנהל' התקרב. איני זוכרת כלל מה היו ההספקים שלנו".🍌
יעל וולף־פורטוגז שהייתה במסגרת השירות הלאומי בקיבוץ אשדות יעקב: "העבודה הייתה קשה בחום הלוהט. עם מצ'טות שהיו גדולות וכבדות יותר ממני".🍌
נעמה תומרקין: "הבננות נפלאות בעיניי עד שהן מתחילות להבשיל מדי וכמעט להרקיב. אז מגיע הריח העוצמתי שלוקח אותי לימי נעוריי, כאשר כילדת הצופים בחיפה יצאנו למחנה עבודה באשדות יעקב מאוחד. כן, גם אני עברתי שם. ישנו במקלט התת־קרקעי וכל בוקר היינו יוצאים לנקות את מטע הבננות. ומי שלא הריח את ריחן של בננות מרקיבות ועלי בננה ששכבו ימים בשמש הקופחת והחום היוקד של עמק הירדן – לא יבין".🍌
דינה רותם: "בנעוריי עברתי לקיבוץ אשדות יעקב. באחת החופשות גויסנו לעבוד במטע הבננות. קיבלתי מצ'טה (סכין עקומה ומאוד חדה) כדי להוריד עלים שהתייבשו. באחת המכות נתקעה לי הסכין בברך. עד היום נותרה בברכי הצלקת".🍌
רוני בר־זיו: "עבדתי בדילול נצרים והורדת עלים במטע הבננות בקיבוץ. אין ילד שלא גויס לעבוד בבננות, אם בקיבוצו גידלו בננות".🍌
זהבה בנימין: "בילדותי בנסיעות לבקר את המשפחה בנתניה, ראינו בדרך מטעי בננות ואבי היה מספר על נעוריו בעין הוד והעבודה במטעי הבננות בסוף שנות החמישים".🍌
מורת הדרך אורלי בן משה ידידתי שלחה לי קישורית להסכת של דורון פישלר "המובן מאליו", ובו הוא מסביר מדוע הבננה היא פרי אלוהי? התשובה קשורה למבנה של הפרי ולדרך שבה הוא מתרבה. מומלץ🍌
בננה בביטויים
אירית אורן הזכירה שבציור הקיר שצויר בימי המנדט הבריטי בפאב התת־קרקעי בפרדס חנה, יש התייחסות לאמונה שהבננה ממיטה אסון על ספינות בים, ויש הסוברים שיש קשר בין האמונה הזו, שרווחה בקרב יורדי ים, לבין הביטוי went bananas, שמשמעותו "איבד את העשתונות".🍌
ארנה תמרי התייחסה לכינוי המעליב, המיזוגני, לכאורה הומוריסטי "בננות", שהיה מקובל לפנות בו לחבורת בנות, בעיקר ילדות ונערות אבל לא רק, והדגישה: "מקווה שזה עבר מן העולם!".🍌
הניה מליכסון כתבה שאינה סבורה שהבננה היא סמל כל־ישראלי: "הבננה לא הפכה לסמל ישראלי, בוודאי לא מובהק. אולי לאלה שגדלו ליד שטחים חקלאיים, או שטיילו ליד מטעים בטיולים השנתיים. המפגש שלי עם הבננות, עד שהתחלתי להדריך סיורים בארץ, היה בדוכן בשופרסל".🍌
האומן יונתן טל שלח לי את הציור הזה וציין שזו הפעם היחידה שצייר בננה.🍌
שאול הקסטר מקבוצת הטיולים שלי משתף אותי בציוריו הנפלאים. בעקבות הרשומה הוא הביא בציוריו את הניחוח הטרופי העולה מפרי הבננה במחוות לציורו הידוע של דייגו ריברה "The flower carrier": 🍌
תודה רבה, זה היה ממש מרתק
תודה רבה, סמדר. נהדר, וכרגיל אני מצטער שזה לא פורסם אצלי 😉 הערה אחת בעניין הכתובת על כך שהוא לימד את עמו לכתוב. לדעתי אין מדובר בעברית, אלא ביידיש. אני בספק אם בורוכוב דיבר עברית או ידע לכתוב בה מעבר למה שלמד בחדר. הוא היה יידישסט ציוני, ולמיטב ידיעתי - אבל אולי אני טועה - כל כתביו בעברית הם תרגומים מרוסית או מיידיש.
תודה סמדר. מחכים ומעשיר כתמיד.
חבל שזאת לא פינה יומית…