פלפל נהריה – הזהב שלנו

על יופיו של הפלפל שצורתו מיוחדת וגווניו מרהיבים נתתי את דעתי לפני שנים רבות בביתהּ של לוצ'י (אליאורה מרגלית), חברתי היקרה לי, שהלכה לעולמה לפני כ־13 שנה. את מטבחהּ עיטרה הכרזה של חברת Carmel, חברה לייצוא פֵרות וירקות. ולא פעם כשישבנו שם ליד השולחן הקטן, שתינו קפה, אכלנו מעוגת הבית ושוחחנו, נחו עיניי על הפלפלים האלה בעלי הצורות השונות ומשונות...

צילום: עליזה אולמרט

והינה במסגרת עבודתי בתיעוד יצירות אומנות הקיר ביד יצחק בן־צבי שוחחתי עם ליאורה אוצניק, מורה לאמנות ונהריינית גאה, והיא סיפרה לי על פלפל נהרייני.

מתוך אתר "לקט השדה"

נהרייה, עירם של דודיי היקרים לי ברכה ורפי, מציינת בימים אלה 90 שנה להיווסדה. אקדיש אם כן בשמחה את יומן הרשת הזה לאחד מסמליה של העיר. מאז ומתמיד הכרתי את הפלפל הירוק בהיר הזה, שיש לו רק 3 "בתים" (לפלפל הרגיל יש ארבעה), אבל לא הייתי מודעת לייחוסו. שמו המלא הוא פלפל צהוב נהריה. מדוע צהוב? משום שהיה בהיר בהרבה מהזן הרווח, הירוק כהה והמינים הצהובים שעולים כיום על שולחננו לא היו עדיין בנמצא.

ציורהּ של עדה ברסלבסקי (ירמיאס), המורה הראשונה למלאכה בנהריה, באדיבות רות ארנן

כיצד נוצר פלפל נהריה?

המְפתח שלו היה אריך זון (איזקסון), שעלה ארצה מגרמניה בשנת 1934, בחן אותה לאורכה ולרוחבה והחליט להקים את ביתו באזור נהריה של היום ולעסוק בחקלאות. הוא שב לגרמניה וחזר ארצה עם ארוסתו בלה. השניים נישאו בארץ ונולדו להן שתי בנות: אסתר ורותי. לפרנסתם, גידלו גידולים שונים ומגוונים, אך נתקלו בקשיים בשיווק תנובתם בשל גורמים רבים: המרחק של נהריה מן המרכז, התחרות עם החקלאים הערביים והייבוא מלבנון.

בלה ואריך זון ליד חלקת הפלפלים שגידלו. בתמונה למטה בתם רות ארנן.

"התברר לנו עד מהרה כי המפתח להצלחת גידולי ירקות הוא בטיב התוצרת ובזנים המובחרים" ולכן החלטנו "לפתח ולגדל זני זרעים שיתאימו לתנאי האקלים והאדמה בכוחות עצמנו", סיפר בזיכרונותיו אריך זון. זמן קצר אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא הוזמן לתנובה לפגישת חירום של חקלאים מרחבי הארץ ושם דוּוח להם שממשלת המנדט דורשת מכל החקלאים ביישוב לגדל זרעים ולפתח אותם לתצרוכת מקומית ולצבא הבריטי. בעקבות זאת הוקמה חברת "הזרע", ומאז החל אריך זון להשביח את זרעי הפלפלים שלו באמצעות הכלאות של זרעים שהובאו מחוץ לארץ.

את הזרעים של פלפל נהריה כינה "הזהב שלנו", סיפרה לי בתו רותי ארנן. ואכן הפלפל שלו זכה להצלחה רבה, ובשנות השישים הוא היה "הזן המקובל ביותר בארץ, הפרי מוארך, מרובע, [...] וגודלו בינוני, 40–50 גרם", י‘ בארי וב‘ כפולר, גידול ירקות.

מעריב, 15 במאי 1962, עמ' 15

כשוחחתי עם ליאורה אוצניק היא סיפרה לי שחשבה כבר לפני כמה עשורים שמן הראוי שפלפל נהריה – אחד מסמלי העיר – יונצח בה. היא הציעה למתג את נהריה באמצעותו. אחד הרעיונות שהעלתה היה להקים פסל באחת מכיכרות העיר. ואכן בראשית שנות האלפיים (2005) הכין המעצב עדו אופיר שלוש סקיצות לפסל סביבתי. המיזם לא קרם עור וגידים, אבל בידינו הרישומים. הינה הם לפניכם.

באותה עת פנתה ליאורה אוצניק גם אל הקרמיקאית מקיבוץ גבת מוניקה הדרי (1933–2024) וביקשה ממנה להכין לה דגמים של עבודות קרמיקה שהדימוי המרכזי בהן יהיה הפלפל. ליאורה התכוונה שאלה ישמשו בעתיד מזכרות למבקרים בעיר הפלפלים. סיפורה ריגש אותי, שהרי מוניקה הייתה המורה למלאכה שלי בקיבוץ, בהדרכתה ציירנו וכיירנו. מוניקה נרתמה למשימה והינה מקצת הדברים שהכינה;

לימים פיתחה מוניקה את הרעיון ויצרה סדרה שלמה של כלים שהדימוי המרכזי בהם הוא הפלפל. הינה כמה מהם.

אבל הכלי המפורסם ביותר שמוניקה יצרה הוא כלי לפיצוחים. הינה הוא לפניכם.

הכלים נשמרו, אבל המיזם לא צלח. אולי בעתיד. כיום תושבי נהריה עומדים לשתול בגינה קהילתית בעיר את זרעי הפלפל הצהוב נהריה, אולי בעקבות זה יחדשו את ההתעניינות באחד מסמליה המיוחדים של העיר.

בעודי עוסקת בפלפלים טיילתי עם חברותיי הגמלאיות באמצע השבוע ואחרי שנהנינו ממשקה ומאפה בעגלת הקפה עץ הזית במושב עולש, שמנו פעמינו לביתן אהרֹן. מצאנו את עצמנו בחוות אורגני גרין והינה חלק גדול ממנה מוקדש לגידול פלפלים במגוון אין־סופי. הינה כמה תצלומים ופסל אחד.

על הלשון

בכותבי גיליתי משהו חדש: השם הרשמי של הירק הזה הוא פִּלְפֶּלֶת – צמח ממשפחת הסולניים, שאת פֵרותיו החלולים אנו מכירים ממדפי הירקות בגוני ירוק, צהוב ואדום, ומזנים אחרים שלו מפיקים מיני תבליון כגון פפריקה או צ'ילי; ואילו פִּלְפֵּל הוא צמח ממשפחת הפלפליים, שנזכר במשנה ואשר מפֵרותיו הקטנים מפיקים מיני תבלין כגון פלפל שחור.

פסל פלפל בחוות אורגני גרין, ביתן אהרן

ומניין ה"גמבה", לדברי אילון גלעד במדורו "מהשפה פנימה" בעיתון הארץ: בשנת תש"ט שוּוק זן מיוחד של פלפלת שכונה בפי מפתחיו בחברת "הזרע" – גמבו. הגמבו הפך ברבים לגמבות, ואחר כך בגזירה לאחור מן הריבוי נהיה גמבה (תהליך דומה קרה גם עם הפרי פומלו, פומלות, שהיה לפומלה). ‏אולי תופתעו לגלות, אבל הזן "גמבו" נזנח, וזנים אחרים של פלפלת תפסו את מקומו בשווקים. למרות זאת השם "גמבה" נשאר שגור בפי רבים ככינוי לכל זן של פלפלת אדומה, לפי האינסטגרם של האקדמיה ללשון העברית.

מיגונית בעוטף עזה, הציור של צייר המיגוניות אליסף מיארה, מתוך "סקר אמנות הקיר בישראל", יד יצחק בן־צבי

יש גם בצל שמקור שמו בעיר בישראל. זהו ה־שאלוט (Shallot באנגלית ו־ échalot בצרפתית). לפי האטימולוגיה, הוא נגזר משם העיר... אשקלון (בלטינית escalonia). המונח העברי לירק זה הוא בצלצל או בצלצוּל ובמקורות הוא נקרא גם בצל הסָריס או בצל אשקלון.

תגובות

תגובותיכם לסיפורי האישי על השיר "אדבר איתך" ריגשו אותי מאוד והיו אישיות מאוד. תודה. אשתף אתכם בכמה מהן.

חווה ידידתי ועמיתתי בעבר כתבה: "קראתי את 'אדבר איתך' ודמעתי (קורה לי יותר מאז 7.10) והסיפור נגע לליבי בכל שורה שלו. את מרגשת, האנשים האחרים מרגשים וחוה אלברשטיין נפלאה. הייתי בהופעה שלה לפני שנתיים בערך. על הבמה עמדה אישה קטנה וזקנה, וכשהיא פתחה את הפה יצאה ממנה עוצמה אדירה. היא זמרת מדהימה ואני מבינה איך דווקא היא ליוותה אותך בזמן משבר", ואני לגמרי הזדהיתי עם דבריה של חווה ידידתי. תודה חווֹת!

נינה חברתי ותלמידתי לעברית אי–אז בתוכנית מלטון הזכירה לי שלימדתי אותה את השיר במסגרת שיעורי העברית. ואני לא ידעתי שזה מה שהנחלתי. נעם לי לשמוע...

ודינה ידידתי, בת גילי כתבה: "כל כך הרבה זיכרונות אישיים וציבוריים קשורים לשירי חוה אלברשטיין בתקופת מלחמת יום כיפור ואחריה. ריגשת ששיתפת והזכרת". תודה, תודה.