לסגוד

Smadar Barak
22 בנוב׳ 2025
זמן קריאה 6 דקות

וַיִּבָּֽדְלוּ֙ זֶ֣רַע יִשְׂרָאֵ֔ל מִכֹּ֖ל בְּנֵ֣י נֵכָ֑ר וַיַּעַמְד֗וּ וַיִּתְוַדּוּ֙ עַל־חַטֹּ֣אתֵיהֶ֔ם וַעֲוֺנ֖וֹת אֲבֹתֵיהֶֽם׃ וַיָּק֙וּמוּ֙ עַל־עׇמְדָ֔ם וַֽיִּקְרְא֗וּ בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֧ת יְהֹוָ֛ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם רְבִעִ֣ית הַיּ֑וֹם וּרְבִעִית֙ מִתְוַדִּ֣ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִ֔ים לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם (נחמיה ט, ב–ג)

חג הסִיגְד (בגעז: ስግድ) הוא אחד מחגי יהודי ביתא ישראל. החג חל חמישים יום אחרי יום הכיפורים. זהו יום של צום, התחדשות וטוהרה, יום של כמיהה לירושלים. במרכזו טקס חידוש הברית בין העם לאל, הכולל קריאת קטעים מן המצהף קדוס וברכות ותפילות לגאולה. הטקס המדַמה את מעמד הר סיני נערך בראש הר גבוה, ומנהלים אותו כוהני הקהילה. ההשראה למנהגי החג לקוחה ממעמד דומה שקיימו עזרא ונחמיה בירושלים בימי שיבת ציון.

כבר למעלה מארבעים שנה עברו מאז "מבצע משה" שהחל את גלי העלייה של יהודי אתיופיה. נדמה שהקהילה הזאת ותרבותה עדיין אינם חלק אינטגרלי מהתרבות הישראלית, עדיין זו תרבות שבשוליים – קורותיהם של יהודי אתיופיה ומנהגיהם אינם ידועים לנו.

אל לשונות הגעז והאמהרית התוודעתי בהנאה גדולה בעת לימודיי בחוג לבלשנות באוניברסיטה העברית בראשית שנות השמונים. קראתי אז באופן רהוט טקסטים, הכרתי את הכתב ואת מערכת הדקדוק. לצערי, משסיימתי את התואר הראשון זנחתי את התחום והיום הכול זיכרון רחוק רחוק. עם זאת יהודי אתיופיה ותרבותם עוררו תמיד את סקרנותי. בנובמבר 2024 הזמינה אותי אלינה, הסייעת של רופא השיניים שלי, להשתתף באירוע שערכו בשכונת עיר גנים בירושלים לרגל חג הסיגד, אירוע למשפחות. הינה כמה תצלומים מן האירוע;

החסידות מסמלות בקרב יהודי אתיופיה את הגעגועים לירושלים ולארץ ישראל, שהרי הן בנדידתן עפות מאתיופיה לישראל, עורכות את המסע שיהודי אתיופיה חלמו עליו.

שִׁיר הַחֲסִידָה

מִלִּים: חַיִּים אִידִיסִיס, לַחַן: שְׁלֹמֹה גְּרוֹנִיךְ

עָפָה חֲסִידָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,

כְּנָפַיִם מְנִיפָה מֵעַל הַנִּילוּס

אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה

מֵעֵבֶר לְהָרִים, שָׁם בֵּית יִשְׂרָאֵל

יוֹשְׁבִים וּמְצַפִּים.

חֲסִידָה, חֲסִידָה צְחוֹרַת צַוָּאר

מָה רָאוּ עֵינַיִךְ?

שִׁירִי לִי סִּפּוּר.

חֲסִידָה, חֲסִידָה אֲדֻמַּת מָקוֹר,

הַאִם יְרוּשָׁלַיִם

אוֹתָנוּ עוֹד תִּזְכֹּר?

במקום הייתה תערוכה של פריטי לבוש ועבודות יד לפי מיטב המסורת, והקהל אף הוזמן לטעום מנות מן המטבח האתיופי, לתופף בתופים ולצפות ברקדניות לבושות בשמלות רקומות.

לילדים חולק דף צביעה – חג הסיגד בציורים. הינה הוא לפניכם.

בעיתון הארץ באותם ימים התפרסם השיר "חג הסיגד", שכתבה המשוררת, הסופרת והמרצה לחינוך ווביט וורקו מנגסטו. היא נולדה בכפר גוולוטוש באתיופיה (1974), ובגיל צעיר יצאה עם בני משפחתה במסע רגלי מאתיופיה למחנה פליטים בסודאן. שם הם המתינו למעלה משנה לעלייה לישראל.

ווביט וורקו מנגסטו שהיא בעלת תואר בוגר בחינוך בלתי פורמלי, תואר מוסמך במנהל חינוכי מטעם אוניברסיטת בר־אילן ותואר דוקטור לחינוך מטעם בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית. מרצה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בחוג לחינוך בלתי פורמלי, בתחום ילדים ונוער במשבר, הגירה ורב תרבותיות, באוניברסיטה העברית בבית ספר לחינוך ובתוכנית רביבים ובמכללת אחווה – בקורס ילדים ונוער במשבר הגירה ורב תרבותיות. כמו כן היא פרסמה ספרי פרוזה שעוסקים ביהדות אתיופיה וגם ספרי שירה.

חג הסיגד

חֹדֶשׁ חֶשְׁוָן טָווּי בְּחוּטֵי זִכָּרוֹן שֶׁל זָהָב: הַקְּהִלָּה פּוֹצַחַת בְּשִׁירַת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל".

עֵינַי עֲטוּיוֹת בְּהִלַּת הָאֹשֶׁר. בְּפי אֲנִי חָשָׁה בְּעֵינֵי רוּחִי אֲנִי רוֹאָה אֶת הֶחָלָב הַנָּע, חָשָׁה

אֶת טַעַם הַטֹּהַר בָּאֲוִיר. אֶת מְתִיקוּת אוֹתִיּוֹת הַדְּבַש ׁשֶׁל תּוֹרָה.

כֹּחוֹת פְּנִימִיִּים עֲצוּמִים מִתְגַּלִּים,

שְׁעוֹנֵי הַלְּבָבוֹת שׁוב פּוֹעֲמִים, מְחוֹגֵי הֶחָג בּוֹקְעִים מִקִּרְבָּהּ שֶׁל הַקְּהִלָּה הַמְּאִירָה.

מְסַמְּנִים: בָּאָה הַשָּׁעָה לְקַבֵּל אֶת הָאוֹרְחִים,

אֶת הָאַחִים, אֶת הֶחָג, בִּמְאורוֹת פָּנִים. אַנְשֵׁי הָעֵדָה, בְּצוֹמָם, בְּטַהֲרָתָם,

בְּהִתְחַדְּשׁוּתָם. אֲנַחְנוּ מַגִּיעִים

הַשְּׂמָלוֹת הָרְקוּמוֹת, הַבְּגָדִים הַלְּבָנִים, אֶל תִּקְרַת הָהָר, אֶל פִּסְגַּת הָעֶדְנָה.

כֻּלָּם כְּבָר מַמְתִּינִים לִלְבִישָׁתָם. נִיחוֹחוֹת יָם–יַמִים מִתֹּם יוֹם הַכִּפּוּרִים,

הַתַּבְשִׁילִים בּוֹקְעִים מִן הַסִּירִים. אֶל חִדּוּשׁ הַבְּרִית בֵּין הָעָם

לַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא.

הִנֵּה אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לִטְבֹּל בְּמִקְוֵה הַנָּהָר. הַקַּסִים קוֹרְאִים בַּמֶּצְהָף קְדוּס,

כָּל אֶחָד, כֻּלָּנוּ, מְצֻוִּים לִהְיוֹת צַחִים וּטְהוֹרִים בִּשְׂפַת גְּעֵז. הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ עוֹנֶה "אָמֵן"

לְרֶגֶל חַג הַסִגְדְּ הַטּוֹב, חַג הַמֶּהֵלֵלָה. בְּיָדַיִם פְּרוּשׂוֹת אֶל עֵבֶר הַשָּׁמַיִם.

עֵת קַבָּלַת תּוֹרָה. כֻּלָּנוּ, כָּל הַקְּהִלָּה,

כְּבָר לִפְנֵי דִּמְדּוּמֵי הַשַּׁחַר אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת, אוֹמְרִים אֶת דְּבָרֵינוּ, בִּרְכוֹתֵינוּ.

מִצְטָרֶפֶת לְכָל הַקְּהִלָּה, כָּל אֶחָד – כֻּלָּנוּ –

עוֹמְדִּים הָכֵן כְּמוֹ הַנֵּרוֹת הַמְּאִירִים. הַקַּסִים קוֹרְאִים, מְבָרְכִים אֶת הַקָּהָל –

תְּפִלּוֹת הַגְּאֻלָּה, שִׂיחוֹת תִּקּוּן הַלֵּב. כָּל אֶחָד,

בּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה: כֻּלָּנוּ, עוֹשִׂים טִהוּר הַלֵּב.

הַקַּסִים, כֹּהֲנֵי הָעֵדָה,

עִם סֵפֶר הָאוֹרִית – מַעֲיַן הָאוֹרוֹת.

תִּקּוּן עוֹלָם מַתְחִיל בְּצַעַד טוֹב

בּשּׁוּרָה הַשְּׁנִיָּה: לְמַעַן הַזּוּלָת. וְגַם לְמַעֲנֵך־לְמַעֲנֵנוּ,

הַגְּבָרִים הַנִּרְגָּשִׁים, הַלְּבוּשִׁים בְּמִכְנְסֵי הַכֻּתְנָה, מַשְׂאַת כְּמִיהוֹת כֻּלָּנוּ,

בַּחֻלְצוֹת, בַּצְּעִיפִים – בְּגוֹנֵי הַלָּבָן. אֲחוֹת דּוֹרוֹת,

כַּלָּה וָאֵם – יְרוּסָלֵם.

וּבַשְּׁלִישִׁית:

זוֹהֲרוֹת הַנּשִׁים, לְבוּשׁוֹת בַּשְּׂמָלוֹת הָרְקוּמוֹת וְשׁוּב מַגִּיעַ חֹדֶשׁ חֶשְׁוָן, וְשׁוּב

מִכָּל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת, בַּמִּטְפָּחוֹת הַלְּבָנוֹת. חוטֵי הַזָּהָב, וְשׁוּב הַטֹּהַר בָּאֲוִיר,

כְּשֶׁבְּנֵי הַקְּהִלָּה – כֻּלָּנוּ –

כָּל בְּנֵי הַכְּפָר – כֻּלָּנוּ – יוֹצְאִים בָּהָר הַגָּבֹהַּ, בְּבוֹאֵנוּ,

לְעֵבֶר הָהָר הַגָּבֹהַ, כִּדְמוּת הַר סִינַי בּעָמְדֵנוּ בְּקִרְבֵּךְ, יְרוּסָלֵם.

הַמִּתְכַּסֶּה לְאִטּוֹ בְּשֶׁלֶג אֲנָשִׁים.

סרטון על חג הסיגד ומשמעויותיו, מתוך אתר הלו"ז העברי.

התצלומים בצבע – ליזי שאנן, מתוך אתר פיקיויקי והתצלומים בשחור־לבן, מתוך אתר המרכז למורשת יהדות אתיופיה.

בארץ הוקמו כמה אתרי זיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ. בשלהי שנות השבעים החל העלייה מאתיופיה, יהודים מקהילת ביתא ישראל יצאו ברגל לסודאן כדי להגיע לישראל. בתחילה הובאו העולים בטיסות מסחריות מח'רטום דרך מדינות אירופה, בספינות חיל הים שאספו אותם מחוף הים האדום ובמטוסי חיל האוויר שנחתו במדבר הסודאני. לאחר שיותר ויותר יהודים הגיעו למחנות הפליטים בסודאן ומצבם הוּרע יזמה ישראל ב־1984 בסיוע ארצות הברית את מבצע משה, ובו הוטסו עולים אל מחוץ לסודאן במטוסים אזרחיים שחכרה ישראל ובמטוסים צבאיים אמריקניים. בסך הכול הגיעו אז כ־16 אלף עולים. כארבעת אלפים מיהודי אתיופיה שניסו לעלות ארצה דרך סודאן נספו בדרך – ברעב, במחלות ובהתקפות שודדים ויש שנחטפו ועקבותיהם לא נודעו עוד. משנת 2004 נערך טקס האזכרה לנספים בדרך ביום ירושלים (כ"ח באייר).

אתר ההנצחה המרכזי שנמצא בהר הרצל, נחנך ב־2007.

צילום: מיכאל יעקובסון

האדריכל גבריאל קרטס, שתכנן את האתר בשיתוף האדריכל שמואל גרואג, מצביע על שני מוקדים במתחם: האחד פונה לכיוון דרום, לאתיופיה ובו מבנה וכיפות של בקתות* המדמים כפר אתיופי; האחר מייצג את ירושלים באמצעות עצי הזית הנטועים במבואה לאתר. בין שני המוקדים פזורים דימויים לדרך התלאות שעברו העולים: טריזי בטון המסמלים את ההרים והמכשולים שנקרו בדרכם ותלוליות האבן המשמשות אות זיכרון לתלוליות שערמו על גבי קברות הנפטרים בדרך.

*במסגרת שימור המסורת האתיופית הוקמו בארץ כמה וכמה טוקולים (יש קוראים לו גוֹדְג'וֹ) – בקתות עגולות, הבנויות מבוץ וקש וגגותיהן שעשויים קורות עץ, מכוסים בעלים או בקש. במרכז הטוקול ניצב עמוד התומך בגג.

"יד אחים" – אנדרטה נוספת מרשימה מאוד נמצאת בקרבת גבעת המטוס, על מדרונות קיבוץ רמת רחל, אף היא מנציחה את העולים מאתיופיה שנספו בדרך ארצה. על הסלעים יצר האומן דניאל כפרי בשנת 1992 תבליטים באבן – בכל תבליט תמונה מחיי הקהילה האתיופית. לדאבון הלב, המקום נזנח, הצמחייה גדלה והוא נשכח...

יד אחים – היצירה של דניאל כפרי, סקר אמנות הקיר בישראל.

עוד קירות זיכרון לעולים מאתיופיה שנספו במסע לארץ ישראל אפשר למצוא בכפר סבא וברעננה.

1990–2000, בית אברהם, הבית הקהילתי ליהודי אתיופיה, אלי הורביץ 22, כפר סבא, אלי זיקרי, מתוך סקר אמנות הקיר בישראל, יד יצחק בן־צבי

האומן אלי זיקרי יצר במתכת נוף מדברי, ובו בולטות קרני השמש הקופחת מעל הצועדים במדבר.

**2013, מועדון קשת, התקווה 2 רעננה, מתוך סקר אמנות הקיר בישראל, יד יצחק בן־צבי**

ברעננה יצרו אומני ארגון הקרמיקאים קיר אריחים בהשראת הצבעים והצורות האופיינים למסורת הקהילה האתיופית ותרמו את העבודה למועדון קשת.

מחוות לתרבותם של יהודי אתיופיה אפשר לראות גם ביצירות קיר רבות ברחבי הארץ, כפי שתועדו בסקר אמנות הקיר בישראל, במיזם של יד יצחק בן־צבי. הינה כמה מהן;

מהווי החיים באתיופיה;

**2004, מרכז קליטה קיבוץ טללים, זהר גנות**

2022, הגינה הקהילתית (דרך למרחב 13) בפרדס חנה־כרכור, תמר פלג־טל

1990–1999, כפר הנוער עיינות

**2022, סומקן 1, תל אביב־יפו, טל ירושלמי – היצירה נעשתה במסגרת מיזם זומו ד ובשיתוף תושבי השיכון.**

**2023, כל מיני בניינים במרכז העיר ירושלים, יוהאנס בלאי – צייר ממוצא אתיופי**

עיטורים בהשראת התרבות האתיופית;

בשנת 2004 יצרו בני נוער שעלו ארצה מאתיופיה והתחנכו בפנימייה בגרופית פסיפס ססגוני על חזית חדר האוכל – מתנה לקיבוץ עם סיום לימודיהם. הפסיפס שנעשה בהנחיית האומנית יעל וולף־פורטוגז, הורכב מפסולת של קרמיקה, ואת הדימויים בו שאבו מרקמות אתיופיות.

**1997, גבעת המטוס בירושלים, דרור אשד ונורית שני**

**2019, המכולת בשכונת ברנדייס, הנצי"ב, הדס גרטמן, גלית ישראלי, דבורה נצר־גרינברג, לילך ציפרוני וילדים**

**2023, מרכז קליטה, פנחס ספיר 14, קריית ים, Guma**

האומן אלון גומא (Guma) שביקש לבטא ביצירתו את אופייה הרב־תרבותי של קריית ים, יצר מעין הדבק (קולאז') של איורים ושילב בו כמה מרכיבים: הברכה "ברוכים הבאים", שם העיר בשפות שונות, דיוקנאות של תושבים: נלה גיטלין – רופאה שעלתה מבלארוס, ילאו מהרט – חקלאי שעלה מאתיופיה במבצע שלמה, צמחים מקומיים כדוגמת נר הלילה החופי וחבצלות החוף, נופים מקומיים ודימויים מחיי היום־יום. הציור צויר במסגרת המיזם "למעלה" של מפעל הפיס.

והאומן המוכשר ארז שמח – EREZOO – צייר הפעיל בעיקר בחיפה, הקדיש יצירה רחבת־ידיים ועזת־צבעים למורשת התרבותית של יהדות אתיופיה. את הציור צייר על חזית קולנוע נוף (לשעבר).

בציור שיבץ האומן דימויים ממורשת הקהילה האתיופית: כד מעוטר, כפר בהרים, חסידה במעופהּ, מנגנים בכלי נגינה מסורתיים.

ברוב הציורים הללו הוצגה המורשת התרבותית של יהודי אתיופיה כפי שנתפסה בעיני החברה הישראלית הוותיקה, מבחוץ, והינה לפני כמה חודשים כשביקרתי במוזאון חיפה לאומנות בתערוכה "דמות מתעוררת לחיים", ראיתי התייחסות שונה לתרבות זו, התייחסות מבפנים. הוצגו בה סדרת הֶדבקים (קולאז'ים) שיצרו נשים מן הקהילה האתיופית בהדרכת האומנית הרב־תחומית רחל אניו – צלמת ופעילה חברתית מקריית ים. האומנית בנתה מאגר דימויים של התרבות האתיופית, דימויים ששאבה מתוך אלבומי המשפחה שלה, ובאמצעות פירוקם והרכבתם מחדש לידי הֶדבק ביקשה להתוודע שוב אל התרבות שממנה צמחה. כלומר, מלאכת האריגה המסורתית הוחלפה בטוויה של דימויים שונים. כך הגדירו האומניות מחדש את זהותן מתוך הקהילה שלהן, בשונה מזהותן כפי שהוגדרה בידי החברה הוותיקה בישראל.