אוטה וליש, שנות השלושים, ארץ חפץ, יד יצחק בן־צבי אבא שלי אהב בננות, ובקיבוץ גבת – שם חי רוב חייו לא גידלו בננות. כשהיה נוסע לבקר את בני משפחתנו שהתגוררו בכפר רופין ובאשדות יעקב מאוחד, קיבוצים שבהם ענף הבננות היה ענף מרכזי, היו מכינים לקראת ביקורו אשכול בננות, והוא היה נהנה ואוכל. הרבה. גם אני אוהבת בננות, כנראה בגלל החומצה האמינית מסוג טריפטופן, שהיא מכילה ושאותה הגוף ממיר לסרוטונין – "כמיקל האושר" המביא עלינו תחושת רוגע ושלווה. מאז ומתמיד כשחשבתי על תנובת הארץ ועל גידוליה, ע

לפני כמה שבועות נשאלתי אם אני מכירה את המיצב של אריאן ליטמן "בעין הסערה, מסע סביב הכנרת" (2025), שבו נעטף כבתכריכים פסלה של חנה אורלוף "אם וילד" (1952) שבחוף עין גב. אריאן ליטמן היא אומנית ישראלית שמתמקדת כבר שנים בעטיפת דברים ב... תחבושות גָּזָה, מרפאת את מכאוביה ואת ישראל הפצועה. לא הכרתי ומיהרתי ללמוד עליו. המיצב שלה מתמקד בכינרת כמקור לחיים, לריפוי ולשינוי. במרכזו האֵם כמקור לכוח וחוסן, לחיים ויצירה וכבחירה אמיצה בתקווה. דמותה של ליטמן "המְרפאה" יוצאת למסע סביב הכינרת בין

ברשומה האחרונה ביומן הרשת עסקתי בקוצים, מה מתאים יותר אם כן להמשיך ולעסוק בשושנים?! פסוק זה משיר השירים (ב, ב) זכה לפרשנויות רבות בניסיון לזהות מה הוא פרח השושנה בצמחיית ארץ ישראל ויש כמה וכמה הצעות. הבולטות שבהן: ורד או שושן צחור. ביתר פירוט אפשר לקרוא על כך בערך שושנה בוויקיפדיה. באשר לוורדים, אני מעדיפה את ורד הבר ובגינת גדל זה בעל הגוון הצהבהב ומייפה את הכניסה לביתי באביב. לזן הזה שמוצאו בסין – כך למדתי – קוראים: Lady Bank's Yellow Rose, על שם הליידי דורותיאה בנקס רעייתו

בחורף 1973, בטרם המלחמה ולפני נפילת בנו ליאור, כתב המשורר נתן יונתן חבר קיבוץ שריד את השיר "כמו בלדה" הפותח במילים: אם זר קוצים כואב / זה מה שאת אוהבת אלך אל המדבר / ושם אלמד לכאוב השיר אומנם נכתב על אודות אהבה כואבת, מייסרת, לא־מוגשמת, אולם בשל הנסיבות שבהן התפרסם היה לשיר זיכרון אהוב מאוד. האזינו, האחים והאחיות, לחן: גידי קורן. באדיבות ארכיון שער העמקים נזכרתי בשיר הזה כשהתוודעתי אל האומן הנעלם אלכס לוי ואל ציור הקיר שצייר "הגשמה", פרסקו הספון על קיר בניין המסגרייה בקיבוץ ש