לבנותיי האהובות שהתעופפו להן מן הקן: אחת לברלין הרחוקה, והאחרת לצבא. באחד הימים נכנסתי לבית הקפה השכונתי הוותיק "קפה מאפה" במרכז קריית היובל וצילמתי את התמונה הזאת. אהבתי את בית הקפה הזה, שכן הוא שמר כל השנים על פשטותו. לא התחפש לבית קפה בעיר הגדולה, קפה שכונתי, כבר אמרתי. אהבתי גם את שמו העברי – מעין חרוז פנימי (FE), הרוחות השתנו והוא שינה את אופיו. לרגע חשבתי שאלה מגשי עוגיות מקרון, ואז הבנתי שאלה עוגיות "נשיקות" בשלל גוונים. שמָן הרשמי של "הנשיקות" הוא מִקְצֶפֶת (בצרפתית:

ל אביגיל בתי, עם גיוסך לצה"ל, עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז; מלחמות מעוררות בליבנו קשת של רגשות קשים: פחד וכעס, תסכול וזעם, דאגה ואכזבה, חוסר אונים וייאוש. כדי לשרוד לנוכח מאורעות הימים אנו מגייסים מתוכנו תחושות של כוח ועוצמה, של אחדות ותקווה. מערכת הרגשות הללו הייתה מאז השבעה באוקטובר 2023 למערכת סמלים צבעונית, שמלווה אותנו בכל אשר נלך. וכמו שכבר אמרו רבים לפניי האמירה "כשהתותחים יורים, המוזות שותקות" מוטעית. היוצרים שחיים בקרבנו אחזו במכחול, במברשת

שלמה ארצי הקליט את השיר המרגש "אני נושא עימי" (מילים: יעקב אורלנד, לחן: דוד זהבי) ב־1977, ובעקבותיו הלכו רבים. בחרתי בביצוע של עידן עמדי, אדם מרשים וזמר מצוין. את הדברים שלהלן כתבתי ביום העצמאות תשפ"ג ולא הצלחתי להשלימם. בימים אלה החלטתי לשוב ולכתוב ביומן הרשת שלי. קראתי את דבריי מאז, ונדהמתי עד כמה תחושותיי אז דומות לאלה של היום. בוודאי שמתם לב, שנאלמתי דום. הזמנים המבלבלים, המטרידים, המפחידים שאנו נתונים בהם, סכרו את מעיינות היצירה שלי. הבוקר חשתי שהגיע הזמן לשוב אל הכתיבה

"כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים"– כתוב במסכת בבא מציעא נח:, רוצה לומר לבייש אדם בציבור כמוהו כרצח. ביטוי דומה במקורותינו הוא...

"כשם שווילנא נחשבה ירושלים דליטא. כן נחשבה – לא פחות – פרנקפורט דמיין, ירושלים של מערב אירופה במשך תקופה ארוכה מאוד", "לירושלים באהבה",...

שלום רב קוראותיי וקוראיי, שנה אזרחית חדשה בפתחנו, ואני שנעלמתי קמעה עם סיומה של השנה השנייה של יומני הרשת שלי – 84 במספר – שָׁבָה במלוא...

לרגל הבחירות, מדי פעם בפעם אני "מקפיצה" את אביגיל בתי לאימון כדורעף שנערך בבית הספר "אורט פלך בנים" (רחוב דב יוסף 2). לפני כמה שבועות...

אני חילונית, גדלתי בגבת – קיבוץ חילוני. בית הכנסת שפעל בו הוקם לשימוש הורֵי החברים שהצטרפו לקיבוץ וזכו בו למעמד מיוחד. צריף בית הכנסת...

החליל, שרה: אורה זיטנר שבת בבוקר, החופש הגדול הסתיים ואני חשה משוחררת מכל מחויבות, בחוץ חם מאוד ולח, ולמרות זאת אני משתוקקת לטייל. רעיה...

האומן ומעצב השעונים איתי נוי (1972–) כתב לפני כמה חודשים על חלום שיש לו (הארץ, 15 באפריל 2022) לשנות את שם המטבע הישראלי מ"שקל" ל"שעה";...

הפיל, כך חשבתי, אינו חלק מן התרבות הארץ־ישראלית, זהו בעל חיים החי באפריקה או בדרום־מזרח אסיה, אך מתברר שגם בתרבותנו יש פילים... פילים...

לזכר חברתי אסתר גולדנברג, מורתי בחוג ללשון העברית, מלומדת בעלת לב, אשר הייתה לי גם לקוראת סקרנית ושופעת חוכמה. אסתר הלכה לעולמה לפני...

את טקסי חג השבועות בגבת אהבתי מאוד, הם היו לי לתמצית הישראליות שבי; שירי החג והשדה, הריקודים שבהם השתתפו קבוצות שונות של אנשים: פעוטות,...

גשם עז ירד ונחל האכזב עלה במפתיע על גדותיו, סוחף הכול בדרכו. הרשל (צבי) פינסקי מזכיר סניף מפא"י בחיפה חזר באוטובוס בשעת ערב מאוחרת כדי...

פרשה שנשכחה... "הכרוז בא פתאום, וההתעוררות – בן־רגע התלקחה. נפתחו תיבות שכוחות מכבר, הועלו לאור היום מגירות נידחות והוצאו לאחר שנים של...

אל ציורי הקיר במרחב הציבורי התוודעתי בפריז בשנת 1990, עת שהיתי שם במשך שנה, לימדתי עברית וחגגתי את השפע שהציעה לי העיר הזאת. את הציורים...

לאימא מיקי ברק, שהלכה לעולמה באביב; לפני כעשר שנים התוודעתי אל ציוריה של חיה גרץ־רן, שבמרכזן דמויותיהן של נשות העלייה הראשונה והשנייה....

בשיטוטיי ברחובות פתח תקווה בעקבות עבודות אומנות על קירות הגעתי לגלריה של אומני פתח תקווה "הציפור הכחולה" (רוטשילד 75) ונכונה לי הפתעה....

"המזנון החופשי של ארוחת הבוקר בבית ההארחה הקיבוצי מלהיב את התיירים מסקנדינאוויה ומשווייץ, אשר נוטלים לצלחתם רק חלק קטן ממה שמוצע להם....

*סחלבן הוא מי שמגדל סחלבים . המונח הוא מבית היוצר של המילונאי ראובן אלקלעי. לפני כשנתיים ישבתי בערב יום הזיכרון בבית קפה עם חברתי...