אוטה וליש, שנות השלושים, ארץ חפץ, יד יצחק בן־צבי אבא שלי אהב בננות, ובקיבוץ גבת – שם חי רוב חייו לא גידלו בננות. כשהיה נוסע לבקר את בני משפחתנו שהתגוררו בכפר רופין ובאשדות יעקב מאוחד, קיבוצים שבהם ענף הבננות היה ענף מרכזי, היו מכינים לקראת ביקורו אשכול בננות, והוא היה נהנה ואוכל. הרבה. גם אני אוהבת בננות, כנראה בגלל החומצה האמינית מסוג טריפטופן, שהיא מכילה ושאותה הגוף ממיר לסרוטונין – "כמיקל האושר" המביא עלינו תחושת רוגע ושלווה. מאז ומתמיד כשחשבתי על תנובת הארץ ועל גידוליה, ע

לפני כמה שבועות נשאלתי אם אני מכירה את המיצב של אריאן ליטמן "בעין הסערה, מסע סביב הכנרת" (2025), שבו נעטף כבתכריכים פסלה של חנה אורלוף "אם וילד" (1952) שבחוף עין גב. אריאן ליטמן היא אומנית ישראלית שמתמקדת כבר שנים בעטיפת דברים ב... תחבושות גָּזָה, מרפאת את מכאוביה ואת ישראל הפצועה. לא הכרתי ומיהרתי ללמוד עליו. המיצב שלה מתמקד בכינרת כמקור לחיים, לריפוי ולשינוי. במרכזו האֵם כמקור לכוח וחוסן, לחיים ויצירה וכבחירה אמיצה בתקווה. דמותה של ליטמן "המְרפאה" יוצאת למסע סביב הכינרת בין