כבר כמעט שלוש שנים אנו חיים באווירה של מתח ולחץ, בחוסר שקט ובאי ודאוּת. ואני נאחזת ביום יום, ממשיכה לצאת מן הבית, להתרחק מן המקלדת, להיפגש עם חברות וחברים ולגלות את הסודות הספונים במרחב הציבורי. באחת התקופות שבהם הועלתה רמת הכוננות ונצטווינו לשהות בקרבת מרחבים מוגנים, חבריי ואני רצינו להיפגש והמקום הסביר ביותר לכך היה... קניון מלחה. בימי שגרה אינני אוהבת לבלות בקניון, אבל באותם ימים יכולנו לשבת שם בבטחה, להתרווח בבית קפה בסמוך למרחב מוגן. התיישבנו בסניף של רשת קפה נאמן ושוחחנ

בימים כה קשים ולא מובנים אני מחפשת את הדרך להבין את שלא ניתן להבין, לקבל אות, סימן או רמז מן היקום, שינחה אותי באיזו דרך עליי לצעוד, כיצד לנהוג ובמה לדבוק. עולמי–עולמנו שינה פניו לחלוטין. והינה קורטוב של תקווה בפרוס עלינו חג האביב, חג החירות; זה שנים רבות אני מתגוררת בשכונת קריית היובל בירושלים, לא רחוק מבית הספר כי"ח – ביה"ס לחירשים וכבדי שמיעה (בורוכוב 7) – ומדי יום אני חולפת על פניו. מבחוץ הבחנתי בפסל מיוחד שמוצב בחצר בית הספר, ותהיתי מדוע בחרו להציב דווקא שם את דמותו של ה