בין הצללים והאורות
- Smadar Barak
- 5 ביולי
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: 8 ביולי
בפונדק אלביס שליד נווה אילן בדרך לסיור בקיבוצים ארז וכרמיה המתנתי לנירית*. היה זה אחד הסיורים בבתי אוסף (מוזאונים קטנים ומקומיים) במערב הנגב, שיזמה נירית כדי לחשוף לפני תושבי האזור שכיות חמדה המסתתרות בסביבתם. במסגרת זו נתבקשתי להרצות על דימויי הגבורה שהתעצבו באופן מובהק ביצירות האמנות במרחב הציבורי בישראל מאז 7 באוקטובר.
*ד"ר נירית שלו־כליפא – ראשת המחלקה להיסטוריה חזותית, אוצרות ותיעוד ביד יצחק בן־צבי, ומיזם סקר אמנות הקיר בישראל הוא חלק מן המחלקה הזאת.
כשנמצאים בפונדק דמותו של אלביס מושכת את תשומת הלב, אלביס שנמשך אל אורות הבמה. ציורי הקיר מכסים את הקירות החיצוניים של המבנה, את קירות הפנים ואפילו את התקרה. כמה אמנים ידועים בתחום ציורי הקיר עיטרו את הקירות. הינה דוגמות;
אנה קוגן אמנית מוכשרת ביותר ציירה שם כמה וכמה תמונות ושותפה לה בעבודתה עופרי זידנר.
את ציורי התקרה צייר האמן אורי אינקס.
אגב, אפשר לראות מדי פעם בפעם את דמויותיהם של זמרים לא ישראלים על קירות בארץ, ביניהם חברי להקת החיפושיות, בוב מארלי, מייקל ג'קסון, וכן אום אום כולתום, פיירוז וודיע סאפ.
2004, ג'קי מוסקוביץ, זיקים; 2021, סמואל חגאי, אופקים; 2021, אור בן־סירא, שער הגולן
2022, הצייר PEX, תנובות; 2024, הצייר בנצי ברופמן, מעלות תרשיחא
ברחבת הפונדק בולטים גם שני פסלים בדמותו של אלביס פרסלי – האחד יצירתו של ריצ'רד שילה (1997) והאחר של לאנס האנטר (1989).
ניצלתי את ההמתנה לנירית ושוחחתי עם אמיר יואלי, בנו של אורי יואלי הבעלים של הפונדק. הוא סיפר לי כיצד הפך המקום למעין מקדש ל"מלך". זה החל כשאימא שלו ביקשה מאביו "להעיף" מהבית את התצלום של אלביס שהיה תלוי שם והוא תלה אותו על קיר בית הקפה. התמונה משכה את תשומת ליבם של נהגי המשאיות שנהגו לתדלק במקום, והם החלו לכנות אותו – הפונדק של אלביס. כיוון שכך החל אביו ללקט כל פריט שקשור לאלביס: כוסות ומפיות, חולצות וכובעים, לדברי הבן, זה המקום שיש בו הכי הרבה חפצים הקשורים לאלביס (כמובן אחרי ממפיס שבטנסי).
גם מַצָּעִית (placemat) עשויה נייר שאפשר לסעוד עליה בפונדק מספקת מידע על "המלך". הינה רשימה חלקית של "דברים שכדאי לדעת על אלביס פרסלי":
בהיותו נער שימש כגוי של שבת לשכניו היהודים בממפיס.
במשך חייו קנה אלביס כ־100 מכוניות קאדילק שאת רובן חילק בין ידידיו.
עד היום, אף זמר לא שבר את שיאי מכירות התקליטים של אלביס.
אלביס הוא הזמר היחיד שעם מותו, הונו הוכפל ואף שולש ומכירות תקליטיו נסקו מעלה.
בעודי מוקפת בדמותו של "המלך" הבחנתי בתוך הרחבה באנדרטה, שהכיתוב עליה מגלה טפח ומכסה טפחיים. סיפור של גיבור, איש הצללים, שחירף נפשו למען ביטחון ישראל, ועד היום סיפורו אינו ידוע לפרטיו. הינה קצת ממה שלמדתי על האיש, אף שפרטים רבים בעלילותיו עדיין חסויים.
שלמה עמיר נולד בימי המנדט הבריטי בכפר קולוניה שליד מוצָא בשם אחמד מטאר. מגיל צעיר התיידד עם יהודי מוצָא ובילה שעות ארוכות בחברתם. בשל קשריו גויס כמודיע על ידי הש"י (שירות ידיעות – שירות המודיעין של ההגנה, אשר לימים על בסיסו קמו שירות הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל) והפעיל רשת ריגול במזרח ירושלים. בעקבות זאת נפוצו שמועות בקרב הפלסטינים שהוא זה שהביא למותו של עבד אל־קאדר אל־חוסייני בקרב על הקסטל. לאחר קום המדינה נשלח מטעם המוסד לתימן כדי לסייע בהעלאת יהודי תימן. משסיים שם את תפקידו נקלט בישראל. הוא ואשתו התגיירו והוא הפך לשלמה עמיר.
לאות הוקרה על תרומתו לביטחון המדינה העניקה לו מדינת ישראל שתי חלקות אדמה, ועליהן הקים ב־1966 את בית הקפה סמוך ליישוב נווה אילן. לאחר 1967 חידש שלמה עמיר את קשריו במזרח ירושלים ובתגובה לכך נשלחו שני אנשי אש"ף לרצוח אותו. משימתם נכשלה והם נתפסו. המעניין היה שהשניים היו ערבים שאימהותיהן יהודיות... שני יהודים שהפכו לערבים נשלחו לרצוח ערבי שהיה ליהודי.
משנת 1976 שכר אורי יואלי את מתחם בית הקפה משלמה עמיר והחל להפעילו. שנה לאחר מכן נפטר שלמה עמיר ואת חלקו הוריש לשלושת בניו. אלה מכרו במשך הזמן את חלקותיהם לאורי יואלי. מ־1974 הוחלף שם המסעדה ל–פונדק אלביס.
ואני נותרתי עם השאלה איזהו גיבור: יש שהם גיבורי תרבות שפעולתם נעשית לאור הזרקורים ומועצמת באמצעות התקשורת, ויש שהם גיבורים ללא חת, הפועלים בחשאי ובאומץ יוצא דופן למען החברה; אורות וצללים.
תגובות
ושוב הנעמתם לי בתגובותיכם והפתעתם אותי;
חברותיי בנות הקיבוץ: יונה מתל יצחק ורחל מעין הנצי"ב סיפרו לי שאצלן השתמשו במושג "בית" לציון בית ההורים והן היו הולכות "הביתה" ולא ל"חדר". בתל יצחק "חדר" היה בבית הילדים. רחל גם הוסיפה "מי שעיצב את דמותי היה בית הוריי – אבא ואימא – ולא אף מטפלת, הטובה ביותר אשר תהיה..."
לקט, שכחה ופאה
ביומן הרשת הראשון שפרסמתי עסקתי בשם סמדר ובתפוצתו כשם של מוסדות שונים. בין השאר הזכרתי כמובן את קולנוע סמדר במושבה הגרמנית בירושלים (היום לב סמדר). לאחרונה נודע לי שאל בית הקולנוע בראשיתו היו נכנסים בדלת מכיוון מערב. הטרחתי את עצמי למקום וגיליתי את הכתובת המקורית (ואפילו בשתי גרסות) שהייתה על בית הקפה. כדאי ללכת לראותה.
