שְׂדֵה שְׂעוֹרִים תַּמָּה, זֵר חַג עוֹטֶרֶת, שֶׁפַע יְבוּל וּבְרָכָה – כתב מתתיהו שלם בשירו "שיבולת בשדה", ואותו זר קיבל את פניי הבוקר, לקראת חג השבועות, במשעול המוליך אל הכניסה לגן הבוטני בגבעת רם בירושלים. טליה בתי צילמה; מלאו אסמינו בר ויקבינו יין, בתינו הומים, הומים מתינוקות ובהמתנו פורָה – מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה, ואין, ואין עדיין? השיר "מלאו אסמינו בר" שימש במשך כמה שנים נעימון (רינגטון) בטלפון הנייד שלי. אהבתי אותו מילדותי. אולי בגלל האופי המתפרץ, העליז והאופטימי שלו

"הייתה זו הפעם הראשונה [...] שהוקדשה לנו תשומת לב והתייחסות כאל אחד האדם, גם אם בגדינו היו דלים [...], גם אם שפתנו דלה. [...] מצאנו עצמנו...