החליל, שרה: אורה זיטנר שבת בבוקר, החופש הגדול הסתיים ואני חשה משוחררת מכל מחויבות, בחוץ חם מאוד ולח, ולמרות זאת אני משתוקקת לטייל. רעיה חברתי מציעה לפקוד את בית הקברות בקיבוץ נען – שם קבור המלחין דוד זהבי, ואנחנו יוצאים לדרך, רעיה, בן זוגהּ איתן ואני. לאורך הדרך מלווים אותנו חצבים זקופי ראש ושדות מוזהבים של תירס שכבר נקטף. הגענו לשער בית הקברות השוכן בכניסה לקיבוץ, והתחלנו להסתובב בין שביליו ולחפש את סיפורי החיים הטמונים שם. החוויה הזאת החזירה אותי באחת לשנות התשעים, לפריז, א

שְׂדֵה שְׂעוֹרִים תַּמָּה, זֵר חַג עוֹטֶרֶת, שֶׁפַע יְבוּל וּבְרָכָה – כתב מתתיהו שלם בשירו "שיבולת בשדה", ואותו זר קיבל את פניי הבוקר, לקראת חג השבועות, במשעול המוליך אל הכניסה לגן הבוטני בגבעת רם בירושלים. טליה בתי צילמה; מלאו אסמינו בר ויקבינו יין, בתינו הומים, הומים מתינוקות ובהמתנו פורָה – מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה, ואין, ואין עדיין? השיר "מלאו אסמינו בר" שימש במשך כמה שנים נעימון (רינגטון) בטלפון הנייד שלי. אהבתי אותו מילדותי. אולי בגלל האופי המתפרץ, העליז והאופטימי שלו